החלטה בתיק ת"א 375-01-12

1.         בפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

המדובר בתביעה שהגיש התובעת- חברה קבלנית, נגד הנתבעת- עיריית צפת, לתשלום תמורה בגין עבודות פיתוח שביצעה עבור הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התביעה התיישנה שכן עילת התביעה נולדה, אם בכלל, לכל המאוחר ביום 15.4.03- מועד בו הגישה התובעת חשבון בגין העבודה נשוא כתב התביעה, בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 1.1.12 כלומר, בחלוף תקופת ההתיישנות. 

2.         התובעת התנגדה לבקשה. לטענת התובעת, מועד מרוץ ההתיישנות התחיל רק בשנת 2006, שכן, ע"פ נספח ג' לכתב התביעה, רק ב- 4.12.06 ביצע המהנדס  -יועץ הנדסי לעיריית צפת, מדידה לעבודות הפיתוח שבוצעו ע"י התובעת, וקבע כי יש לאשר את התשלום לפי רשימת העבודות שבוצעו. לאחר אישורו של המהנדס, אף נכתב בכתב יד על גבי מסמך גמר החשבון, שהחשבון מאושר, והחשבון זכה לאישור גם מטעם ראש העירייה.לאור האמור טענה התובעת,כי מועד מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2006.

דיון:

3.           סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע:

" תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה ".

 עילת התובענה פירושה, מכלול העובדות החיוניות לביסוס עילת התביעה ושבלעדיהן, לא ניתן להגיש את התביעה. כשעילת התביעה היא הפרת חוזה, מתגבשת עילה זו ביום שכלול ההפרה ולא ביום יצירת החוב (ע"א 3599/94 שמעון יופיטר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נ(5) 423).

לאור האמור, לצורך קביעת מועד היווצרות העילה, ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות, יש לקבוע מה הוא מועד הפרת ההסכם. דהיינו, מה המועד בו הייתה אמורה הנתבעת לשלם עבור ביצוע העבודות.

מאחר שהצדדים לא הציגו הסכם המתייחס למועד התשלום המוסכם ומאחר שהתובעת הפנתה למכתב משנת 2006, ממנו עולה כי מהנדס מטעם הנתבעת, אישר את ההזמנה ואת החשבון לתשלום רק במועד זה, הרי (מבלי להתייחס לתקפו של המסמך ולשאלה, האם יש בו כדי לחייב א הנתבעת), לא ניתן בשלב זה לקבוע, כי מועד התשלום היה עוד קודם לכן. לא ניתן לקבוע ללא שמיעת ראיות, מה היה מועד התשלום והאם סירובה של הנתבעת לשאת בתשלום, הודע לתובעת עוד קודם למכתב הנתבעת מיום 27.10.09.

יתכן כי בסופו של ההליך, אכן תתקבל טענת הנתבעת כי התביעה התיישנה, ואולם קביעה זו תלויה כאמור, בראיות שיוצגו לעניין המועד שסוכם לתשלום ומועד הפרת ההתחייבות לשלם את התמורה נשוא העבודות.

ההלכה הינה כי יש לפרש הוראות המונעות או חוסמות אדם מפנייה לערכאות, ובכללן את דיני ההתיישנות , במשורה וזאת לאור זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית ממדרגה ראשונה. ראה ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה :  

" עינינו הרואות כי בסופו של יום תר הדין - מפי המחוקק והפסיקה - אחר האיזון הראוי, וכשלעצמי סבורני כי אכן במקרים שבהם כפות המאזניים מעוינות, נכון יהיה לפרש הוראות התישנות על דרך הצמצום, מה שאין כן שעה שהכף נוטה אל נכון ומימושו של דבר המחוקק בדבר ההתישנות נהיר ." (עמ' 6).

4.         בנוסף לאמור, לא ניתן לשלול בשלב זה טענת התובעת כי מכתבו של המהנדס משנת 2006, מהווה הודאה בחוב וכאילו עצר את מרוץ תקופת ההתיישנות.

            בשלב זה, לא הוסבר מה מעמדו של המהנדס אצל הנתבעת ומה המשמעות המשפטית של מכתבו. גם מטעם זה אין לדחות את התביעה על הסף.

יתכן שלאחר בירור התביעה, תתקבל טענת ההתיישנות וזאת לאור הראיות שיוצגו בפני בית המשפט, אך כאמור וכטענה מקדמית, בטרם הובאו ראיות, ובטרם התבררו העובדות לאשורן, לא ניתן לקבלה.

            לאור האמור, הבקשה נדחית.

            הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום.